Sivan Rahav Meir

התוכנית הזוגית בגלי צה”ל: מה אפשר היה לדעת עוד לפני תוצאות הבחירות, שבת ראשונה של שעון חורף, ושלושה סיפורים מרתקים ששלחתם מכל העולם. לינק להאזנה בסטורי.

איזה כיף שבסופו של שבוע סוער מחכה לנו השבת, ומחכה לנו הפרשה. 1. פרשת השבוע היא וירא, הפרשה הרביעית בתורה, בספר בראשית. אנחנו ממשיכים ללמוד על אברהם אבינו ושרה אמנו. 2. בתחילת הפרשה – אנחנו לומדים על החסד והכנסת האורחים של אברהם אבינו. הוא מחפש את מי להכניס לאוהל שלו, ממש מתאמץ למצוא אנשים לעזור להם. פרשנינו כותבים שאברהם אבינו מתלהב מלעזור לזולת. הוא לא מרגיש שהוא “עושה טובה”, אלא להיפך – שמח בכך. זו תכלית חייו. 3. בהמשך הפרשה מופיעים כמה סיפורים חשובים: הראשון, לידת יצחק. הבן של אברהם שימשיך אותו בפרשות הבאות נולד בפרשה, ושימו לב לשם המיוחד שלו - שמסמל את הצחוק היהודי, את התקווה לעתיד טוב יותר, את השמחה הפנימית. אחר כך מסופר על ארוע נוסף משמעותי וחשוב: עקדת יצחק. 4. העיר סדום, שהייתה מושחתת ורעה, נחרבת לגמרי. סדום היא ניגוד מוחלט לאוהל של אברהם, שהיה פתוח לכולם. אברהם אבינו מתפלל עליה, מנסה לחפש כמה צדיקים שבזכותם היא תינצל, אבל כשמתברר שאין בה כאלה - היא נחרבת והופכת לסמל של רשע. 5. ובסוף הפרשה, בוקע אור חדש בעולם. אנחנו מתבשרים על הולדתה של תינוקת בשם רבקה, שעתידה להתחתן עם יצחק ולהיות האמא השנייה שלנו, וממשיכת דרכה של שרה. שנזכה להמשיך את הדרך של אבותינו. שבת שלום.

אנשים מדברים במונחים אפוקליפטיים. סוף המדינה, חורבן הדמוקרטיה, קץ המפעל הציוני. ראיתי פוסטים של פעילים פוליטיים שכותבים עד כמה הם חורקים שיניים, לא נושמים, לא ישנים. הבחירות חשובות, הסוגיות שעל הפרק קריטיות, אבל רגע. יש לנו סיפור גדול, יש לנו קשר אל הנצח, יש לנו ניסיון היסטורי עצום בליפול ולקום, ובעיקר – יש אלוקים. אל תנסו להחליף אותו בניהול המציאות. פשוט תנסו לפעול במציאות כמיטב יכולתכם. נזכרתי השבוע במשפט מחזק, בהקשר הזה. דיצה אור התראיינה פעם בתקופה הקשה ביותר בחייה. היא לא ידעה אם בנה אבינתן, שהיה חטוף בעזה, חי או מת, ומה מצבו. ואז היא אמרה: “לסיפור שלנו יש סוף טוב. ואם זה לא טוב – זה עדיין לא הסוף”. קחו את זה מהסיפור הפרטי של אבינתן, לסיפור של כולנו. ולא משנה מה אתם חושבים על התוצאות – קחו נשימה. הסוף הטוב יגיע. שבת שלום.

במערכת הפוליטית התמונה לא ברורה, אבל הנה כותרת ברורה ומובהקת: מחר תיכנס השבת הראשונה של שעון החורף, וזו תזכורת חשובה. מחר - יום שישי קצר במיוחד. הדלקת הנרות מוקדמת מאוד ביחס לשבוע שעבר, בסביבות ארבע וקצת. היום יום חמישי. אפשר לנצל אותו כדי להתכונן כבר היום. לחשוב מראש על קניות ואוכל, על אורחים ותוכן, על ניקיונות ועל דברי תורה לשולחן. כדאי להשקיע מחשבה כדי לקבל את השבת בנחת ובלי לחץ, כמו שהיינו רוצים לקבל מלכה שמגיעה אלינו הביתה. תחשבו מי עוד צריך את התזכורת הזו. שבת שלום!

"1991"- אולגה דוידוביץ', עריכה- דב איכנולד, סלין אסייג, שקד שפירא, רותי יוליוס, ידיעות יצירה אמיצה, חדה כברק, חסרת מעצורים ובועטת בבטן הרכה, שפורשת את המציאות דרך עיניה של נערה צעירה.👌 יוליה הייתה נערה צעירה, כשעלתה ארצה בשנות התשעים עם הוריה מאוזבקיסטן, אל דירת שיכון מתפוררת בבאר שבע. מגיעה מבית עם חוקים ברורים ונוקשים, בו האב מחליט הכול, בעוד ביתה מוקש אלים,😔 סופגת לא מעט תסכולים ואלימות,💔 מאביה המוזיקאי שלא מצא פרנסה, ועתיד סלול של חתונה וילדים בגיל צעיר, בחוץ פגשה עולם מאתגר לא פחות, פגשה את החופש המסקרן והקורץ אצל הישראלים הוותיקים. כל מבוקשה היה להרגיש אהובה ושייכת, לא רצתה את החיים שהוריה חוו וסללו לה, עשתה הכול כדי לרקוד בין הטיפות ולחיות בשני העולמות המנוגדים. בשורה התחתונה, זה לא ספר שמנסה לייפות את המציאות וממש לא כזה שמנסה למצוא חן בעיני אף אחד. סיפור מרתק ומטלטל שחושף את הפצעים של ההגירה, של האלימות גם אם היא סמויה, ושל החברה הישראלית שמסתבר שעדיין לומדת מה פירושו של בית אמיתי.💔 הוא שם מראה מול פניה של החברה הישראלית, מזכיר לנו כמה ארוכה עוד הדרך שלנו ללמוד לקבל את השונה. מעין מסע התבגרות של שולי החברה הישראלית, המתפרס לאורך שלושה עשורים, אותו סיפור של דור שלם, שעלה ארצה ונדחק הצידה בשנות התשעים. פרש מעין פנורמה בועטת, 💔 כואבת ומטלטלת של שלושה עשורים, והוכיח שההגירה לא אירוע חד פעמי שנגמר בנחיתה בשדה התעופה, אלא פצע פתוח שממשיך לדמם, לעצב דורות ולהגדיר זהויות. מבחינתי זהו ספר עם תווית חובת הקריאה❣️ יפעת ארניה #הסקירות_של_יפעת_ארניה למעקב אחר דף הסקירות שלי🙏👇💙 למעקב בפייסבוק⬅️הסקירות של יפעת ארניה באינסטגרם⬅️ifat.aranya.books קופון הנחה לאתר סטימצקי המקנה 10% הנחה כולל כפל מבצעים ⬅️ ifatbooks הם הגיעו לארץ כדי להתחיל חיים חדשים, אבל גילו שההגירה היא פצע שמעולם לא מגליד.😔 ספר עוצמתי על שנות התשעים בארץ, על שוליים ומרכז, ועל המחיר הכבד של ריצוי ושתיקה.😔👌✨️ ספר מרגש ומרתק שיגרום לכם לחשוב מחדש על כל מה שחשבתם שידעתם על שנות התשעים ועל החברה שצמחה כאן. "כולנו היינו רוסים מסריחים וכך גם הזדהינו, כגוש אחד, כדי להקל על כולם." כמה תסכול, כאב וזהות כבויה יש במשפט אחד שמוחץ את כל ההבדלים הדקים הין עולים? אם חשבתם שאתם יודעים מה זה אומר לעלות לארץ ב-1991, הספר הזה הולך להפוך אתכם מבפנים. בדירת שיכון בבניין רכבת מתפורר בבאר שבע, הכללים ברורים: לנגב את קלידי הפסנתר בדממה, לקלף גזרים לפלופ, ולעולם, לא לספק תחמושת לשכנה הרכלנית. רומן ביכורים

בשעות שבהן עדיין לא ברור לגמרי מה תוצאות הבחירות – כדאי לזכור שיש בחירות שהן נצחיות: הבחירה של אלוקים בעם ישראל. אנחנו לא רק העם הבוחר, אנחנו העם הנבחר. יש לנו תפקיד בעולם. יש כיוון לסיפור שלנו. זה מחזק ומנחם ונותן פרופורציה, וזו תזכורת חשובה לימים מטלטלים, שבהם אנשים נעים בקיצוניות בין תקוות לאכזבות. אז הנה, כך קראנו בשבת האחרונה בבוקר בהפטרה, מתוך דברי הנביא ישעיהו, בכל בתי הכנסת בעולם היהודי: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי, יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ". אלוקים אומר לעם ישראל שהוא בחר בו, שוב ושוב: "וָאֹמַר לְךָ: עַבְדִּי אַתָּה, בְּחַרְתִּיךָ - וְלֹא מְאַסְתִּיךָ". אני בוחר בכם, אומר לנו אלוקים, ולא מואס בכם. אף פעם לא יימאס לי מכם. לא יהיו בחירות חוזרות כל כמה שנים. זה נצחי, לתמיד. יש לנו דרך משותפת, יש לנו תורה, יש לנו בשורה גדולה. יהי רצון שבתוך כל אירועי הבחירות - נזכור ונרגיש את הבחירה הזו.

אנחנו ועדת הבחירות המרכזית של עצמנו! חשבתם על זה פעם? היום נערכות בחירות בישראל. זה חשוב מאוד, כמובן, אבל תחשבו כמה זמן, אנרגיה וכסף הושקעו בבחירה הזו שלנו, איזה פתק לשים בקלפי? חודשים של קמפיינים, סקרים, ראיונות, אולפנים מיוחדים ועוד. הרי המילה החשובה הזו, בחירות, לא מסתכמת רק בקלפי. אנחנו בעלי זכות בחירה בעוד כל כך הרבה תחומים חשובים. נדמה שדווקא הבוקר, כדאי להיזכר במילים היפות של הרמב"ם, שמזכיר לנו שאנחנו לא רק זורמים, אנחנו בוחרים: "רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ". הרשות בידינו. יש לנו הזדמנות לקחת את המילה הפופולארית ביותר בישראל כרגע - "בחירות" - ונרחיב אותה לעוד בחירות שלנו: איך נתנהג ואיך נדבר, איזה הורים נהיה לילדים שלנו ואיזה ילדים נהיה להורים שלנו, איזה בני זוג נהיה, איזה חברים ואיזה שכנים. הבחירה החופשית שלנו לא מסתיימת בפתק שנשים היום בקלפי. היא נמשכת בכל רגע ורגע בחיינו. גם עכשיו. שנבחר נכון, תמיד.

“שלום סיון, כאן ריקי סיטון. אני יודעת שמחר הבחירות, אבל אני רוצה שישמעו על האירוע שהרמנו הערב ברעננה: מסיבת הודיה לכל משתתפי הטיסה של ‘פליי דובאי’! האם אנחנו בכלל זוכרים את הנס המופלא שאירע לנו לפני חודש? אז התכנסנו להודות. ומי אירגן את הערב הזה? בר קופרשטיין החטוף שחזר מעזה, עם אימו המדהימה ג’ולי, יחד עם אפרת רז, אלמנתו של לוחם הימ”מ נועם רז. ואיפה המסיבה המרגשת התקיימה? בבית של גניה ושי צוהר, הדודים של הקצין החטוף עומר נאוטרה הי"ד. אנשים שהיו על המטוס, מכל רחבי הארץ, הגיעו כדי להודות יחד, כדי להרגיש שייכות וחיבור, וגם לברך ברכת ‘הגומל’. הרגשנו רוממות, הרגשנו את האחדות שלנו ואת האמונה שלנו. כמה חשוב לזכור שאנחנו תלויים אחד בשני תמיד, לא רק במטוס בשמיים... בתמונה: בר מוביל את ברכת הגומל”.

שני ענקי ספרות, שתי השקפות עולם ומחלוקת אחת שמלווה אותנו עד היום. ״נתן ועמוס״ מאת אסף ענברי – רומן היסטורי על ספרות, פוליטיקה ושני קולות שעיצבו את השיח הישראלי. 📚 עכשיו בחנויות הספרים.

⁨ קיבלנו עוד שעת שינה הלילה, בזכות המעבר לשעון חורף. אבל ההפטרה שקראנו השבת מגלה לנו סוד, שאם נתמיד בו, נוכל להתחיל תמיד את היום שלנו עם יותר אנרגיה, גם אם לא קיבלנו שעה נוספת של שינה. ובכן, בשבת בבוקר, בכל בתי הכנסת בעולם היהודי, קראנו בהפטרה את דברי הנביא ישעיהו: ״נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּח... וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ... וְקוֹיֵ ה’ יַחֲלִיפוּ כֹחַ... יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ”. הנביא ישעיהו מגלה שאלוקים הוא שנותן לעייף (יעף) כוח. כלומר, האנרגיה שלנו מגיעה ממקור שונה ממה שאנחנו חושבים. יכולים להיות נערים צעירים, בחורים, שהם עייפים וכושלים, אבל “קווי ה’”, אלה המקווים לה’, לא משנה מה הגיל הביולוגי שלהם, יחליפו כוח. הם ירוצו, ילכו, לא יתעייפו. איזו הגדרה יפה - קווי ה’. הם מקווים, גם אם לא הכול עדיין התגשם והתקיים. הנביא אומר לנו שמי שמחובר לאלוקים, מי שיש לו אמונה וכיוון, הוא מי שיש לו אנרגיה, שמתחדש כל הזמן. בכל בוקר בברכות השחר אנחנו מברכים ברכה שמבוססת על הפסוקים האלה: “בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ”. אמן. שבוע מלא כוח והתחדשות.⁩

ביום כיפור היינו בקיבוץ גבים, שצמוד לשדרות. בעשרות מושבים וקיבוצים קמים כעת בתי כנסת חדשים, וכך גם בקיבוץ הזה. לפני יום כיפור, סיפרו לנו בקיבוץ בהתרגשות על בית הכנסת החדש, שנפתח על שמו של חבר הקיבוץ האהוב שלומי דוידוביץ הי”ד, שנפל ב-7.10. היינו בטוחים שנתפלל שם. אבל בפועל, המארחים הובילו אותנו לספרייה. “בית הכנסת קטן מדיי ליום כיפור”, הם הסבירו לנו. “צריך מקום גדול יותר”. הם צדקו. כ-150 איש הגיעו לתפילות “כל נדרי” ו”נעילה”, והיה צפוף גם שם. לידי בעזרת הנשים עמדה לאורך היום הקדוש עפרה דוידוביץ, אלמנתו של שלומי, מחבקת את בנותיה. הן אמרו יחד כל מילה מהתפילה. עפרה הסתכלה בגאווה על בארי, הבן שלהם, שבדיוק חגג בר מצווה וצם לראשונה כנער גדול ומחויב. “הם פגעו בנו בגלל שאנחנו יהודים, אז אנחנו נהיה יותר יהודים”, אמרה לי עפרה. “אני מסתכלת מסביב ויודעת: שלומי גאה בנו”. תודה על יממה מיוחדת במקום מיוחד. שיתקבלו התפילות. וזו נשמעת ברכה יפה: שבתי הכנסת יהיו קטנים עלינו, מרוב אהבה...

משדר הכנה ליום כיפור: עם “אמא מאיר” בעצות ליום הקדוש, עם החזן שמוביל את הסליחות בכותל, על מהפכת לימוד התניא עם שחר טנג’י ובת-שבע דרגן , עם הפצוע אלקנה לוי, רחלי חדד בסיור בכותל, הרופא האמריקאי שעושה עלייה ועוד תכנים של התחדשות, תיקון ותשובה. מוזמנים לצפות תוך כדי ההכנות. לינק לצפייה בסטורי.

5 דברים לפני יום כיפור. יום גדול מתחיל בפרטים קטנים. בידקו שאתם בעניינים: 1. יום כיפור יחל היום, יום ראשון אחר הצהריים, ויימשך עד שני בערב. מומלץ לבדוק את השעות המדוייקות של התחלת הצום וסיומו במקום שבו אתם נמצאים, בארץ ובעולם. אלה שעות יוצאות דופן, ללא אכילה ושתייה, ללא נעלי עור, ללא סלולרי, מסחר ומכוניות, אבל עם תפילה, סליחה, חשבון נפש והתחדשות. בתורה נכתב על היום שלפנינו: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ”. זה יום שאלוקים נתן לנו כדי לכפר ולנקות בו את כל החטאים שלנו, את כל הנפילות והטעויות. אחריו מתחילים מחדש, טהורים. 2. יום כיפור הוא היום היחיד בשנה שיש בו חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה. הקטעים המפורסמים ביותר הם "כל נדרי" ו"נעילה", ויש עוד חלקים רבים ומרוממים. אפשר לעבור מראש על מחזור התפילה, לבקש עזרה מאחרים או להיות כאלה שמציעים עזרה למי שפחות בעניינים. 3. היום, עד לכניסת יום כיפור, יש הרבה הלכות ומנהגים - נוהגים לעשות התרת נדרים, פידיון כפרות, לבקש מחילה מבני משפחה ומחברים, לתת צדקה, יש מי שנוהג ללכת לבית העלמין לפקוד את קברי הקרובים ולהתפלל לעילוי נשמתם, בערב יום כיפור אומרים תפילת מנחה מוקדמת ומיוחדת עם וידוי, יש הדלקת נרות עם ברכה מיוחדת, "ברכת הבנים" של ההורים לילדים ועוד. 4. שימו לב: לפני הצום סועדים את הסעודה המפסקת, אבל יש מצווה לאכול לאורך כל היום עד לכניסת הצום. הסעודה המפסקת עצמה, נחשבת שמחה וחגיגית. פרשנינו מסבירים שהיה ראוי לקבוע סעודה חגיגית ביום כיפור עצמו, כי זה יום כל כך משמח של התחלה מחדש. כיוון שזה יום צום - אנחנו אוכלים לפני כן את הסעודה. 5. במוצאי יום כיפור נהוג לחבר מצווה למצווה, לכן נוהגים להתחיל לדבר על בניית הסוכה ואפילו לבנות אותה בפועל, כהכנה לחג הבא. צום קל. שנזכה כולנו לגמר חתימה טובה.

התכנית בגל”צ: הטיפים שלכם ל”שבת תשובה” שלפנינו, שני סיפורים על הורות וזוגיות, ופרידה מהאיש שהלחין את “עץ חיים היא”. לינק להאזנה בסטורי.

כור גרעיני. מבצע חשאי. החלטה שיכלה לשנות את עתידה של ישראל. ״אריזונה כולנו״ — הסיפור המלא מאחורי תקיפת הכור בסוריה, עם גילויים שרק עכשיו ניתן לפרסם

1. אנחנו בעשרת ימי תשובה, ימי התיקון והשיפור שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ולשבת הקרובה יש שם מיוחד - “שבת תשובה”, השבת שלפני יום הכיפורים. 2. בשבת בבוקר יקראו בכל בתי הכנסת ברחבי העולם את פרשת השבוע, פרשת האזינו. משה רבנו נפרד מאיתנו בשירה מרגשת, עם מסרים חשובים. למשל: ״כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם” - הוא קורא לנו להשקיע ולהעמיק כדי שהתורה לא תהפוך לדבר ריק, חלילה, אלא לתורת-חיים. הוא מזכיר שתפקידנו למצוא בה טעם ומשמעות. ויש גם אזהרה: “וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט” – ישורון הוא עם ישראל. יש חשש שהוא ייכנס לארץ, ישמין ויתבסס, וכשיהיה לו קל ונוח – הוא יבעט בערכים ובזהות שלו. זו אזהרה לזכור גם כשיש שפע, ממי ומאיפה כל זה מגיע, ולאיזו מטרה. 3. ואחרי קריאת התורה - קוראים את ההפטרה המיוחדת לשבת תשובה, שמתחילה במילותיו של הנביא הושע: “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה׳ אֱלֹקיךָ”. זוהי קריאה לעשות תשובה, לשוב אל המקום שאליו אנחנו כבר שייכים, לנשמה שלנו ואל מי שברא אותנו, לחזור אל אלוקים. 4. פרשנינו כותבים שזו שבת מיוחדת מאוד - מצד אחד עושים תשובה, מתקנים, אבל עושים זאת בשמחה, מתוך קדושת השבת, מתוך התפילות והסעודות והשירים וכל אווירת השבת. 5. במוצאי שבת - הסליחות האחרונות, ואז למחרת ביום ראשון ערב יום הכיפורים. שבת שלום וגמר חתימה טובה!

על הסרט “נזק אגבי” ועל עשרת ימי תשובה: יש משפט מדהים של הרמב”ם. הוא כותב רבות על נושא התשובה, ולדבריו, כל אדם יכול להכריע את גורלו של כל העולם כולו, בכל מעשה שלו. הבחירה החופשית שלנו בין טוב לרע משפיעה, בכל רגע ורגע, בכל החלטה והחלטה. מה אנחנו עושים עם החיים שאלוקים נתן לנו? השבוע קיבלנו שיעור כזה. כולם כבר אמרו מה דעתם על שני הבימאים הישראלים יובל אברהם ורחל שור, ועל הסרט שלהם נז”א (נזק אגבי). אני ראיתי כאן גם מסר גדול על כוחו של היחיד: אדם מקבל כישרון קולנועי. הוא נולד עם יכולת בימוי, הוא יודע לספר סיפור לעולם בצורה משכנעת ויפה. אבל הוא בוחר איזה סיפור לספר, ולמי לספר אותו. מה לעשות עם המתנות שקיבל מאלוקים. האם להשתמש בכישרון הזה לטוב או לרע, לחיזוק ולחיבור, או לפירוק ולניתוק? למה בכלל קיבלנו כישרון, מה המטרה של היצירה והעשייה שלנו? והשבוע ראינו כמה כוח יש לבחירה הזו. כמה השפעה עולמית יש להחלטה. לא כל אחד מאיתנו הוא במאי בינלאומי, וזה לא קטע על קולנוע. אבל כל אחד מאיתנו קיבל כוחות, יכולות וכישרונות. ההחלטה מה לעשות איתם – היא ממש לא עניין אגבי. שנזכה לבחור נכון.

⁨ בשנים האחרונות דווקא החושך גורם לנו להיזכר באור: הייתי בשבוע שעבר בארצות הברית וראיתי את זה בעיניים, במסע הרצאות עם אגודת "אפרת". שתי דוגמאות: במוצאי שבת, רגע לפני הרצאה במרכז "אלטניי" בניו יורק, דיברתי עם הקהל שהגיע לשם. זה מרכז קהילתי שהקים הזוג הצעיר, הרב בנימין גולדשמידט ורעייתו אביטל, באפר איסט סייד במנהטן. המקום נקרא על שם ה"אלטנוישול" של פראג ומשלב את הרעיון של ישן וחדש. מאות רווקים ומשפחות נוהרים למקום התוסס הזה, ואחרי ההרצאה שלי התקיימו שם סליחות של מוצאי שבת. פגשתי צעירים שמגיעים לאירוע כזה בפעם הראשונה. שאלתי את ג'ניפר למה היא באה לראשונה בחייה לומר סליחות. "למה באתי?", היא אמרה לי בנחרצות, "בגלל ראש העיר שלי". כלומר, זוהר ממדני, ראש עיריית ניו יורק המוסלמי שטוען שישראל מבצעת אפרטהייד, שתומך ב-BDS, גורם לג'ניפר להיזכר לראשונה מי היא. ובסלון ביתה של משפחת דיוויס מפילדלפיה התקבצו עשרות נשים ביום שישי בצהריים. זו הפרשת החלה לפני השבת האחרונה של השנה. מתברר שמאז ה-7.10, בכל יום שישי, הן מתכנסות ככה בבית של הרבנית גבורה דיוויס ובעלה בנימין. מגיעות לשם נשים שלא ידעו קודם מהי הפרשת חלה. ועכשיו בכל שבוע מישהי מדברת על המצב ועל הפרשה, ואז הן מתפללות יחד ושרות וחוזרות הביתה עם חלה חמה וריחנית לשבת. את החלות שנותרות הן מחלקות למשפחות יהודיות שקצת פחות מחוברות. חלק מהן כבר ביקרו לראשונה בישראל במשלחת של סולידריות, רק בזכות המעגל החברתי הזה. לחושך יש תפקיד בעולם. להזכיר לנו להיות אור. @efrat.crib @mjexperience @altneusynagogue @avitalrachel @rabbiwildes

שלחתם אליי מאות טיפים לקראת השבת הקרובה. ביקשתי לשמוע מכם רעיונות לקראת “שבת תשובה”, השבת שלפני יום כיפור. ראיתי כל כך הרבה קריאות ויוזמות לשמור אותה יותר, לכבד אותה יותר, וביקשתי לשמוע מ”חוכמת ההמונים” עצות ורעיונות. הנה רק חמש תשובות שהספקתי לראות, ואהבתי: 1. עינב ברקן ממליצה להתחיל מההכנות לשבת, ולא מהשבת עצמה. לחשוב איך נערכים ומתכוננים בכיף. למשל - להכין “פלייליסט לקראת שבת”. שירים משמחים שהופכים לפס הקול של הבית ביום שישי. הרבה יותר כיף לבשל ולהכין הכל עם מוזיקה טובה ברקע. 2. עומר ישראל מציע טיפ למתחילים - לקנות מיחם ופלטה. אלה שני האביזרים הבסיסיים שנדרשים עבור חימום מים וחימום אוכל במהלך השבת. 3. אסתר וייס ממליצה על אוכל “שבתי” ומיוחד: “להכין מאכל שאותו אוכלים רק בשבת. זה יכול להיות תבשיל של סבתא שמעורר געגוע, אבל אפשר גם לקנות איזה ממתק שלא קונים סתם באמצע השבוע. העיקר שהשבת תהיה מיוחדת, טעימה ושמחה יותר מכל יום אחר”. אבל היא מציעה להכין לא רק אוכל, אלא גם חוויות: “לחשוב על משהו טוב שקרה לכם השבוע, ולספר אותו בשולחן השבת בזמן הסעודה. פשוט לעשות סבב שבו כל אחד מספר משהו חיובי שעליו הוא מודה”. 4. חיה אליהו כותבת: “גם אם יש אתגרים, גם אם אנחנו לא מושלמים, צריך לזכור ששבת זה לא ‘הכול או לא כלום’. כל שבוע אפשר להוסיף עוד קצת, בקטנה. להתקדם לאט לאט. מי שרק מתחיל, וגם מי ששומר שבת מאז ומתמיד – כל אחד יכול

⁨ ⁨ לצפיה בשיעור החדש לפרשת האזינו ושבת תשובה, הכנסו לקישור בביו ובסטורי מוזמנים לצפות, מוזמנים לשתף.⁩⁩